ניר נ' חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה מיום 8.8.12 (כב' השופטת אירית מני-גור) לפיה נדחתה בקשת המבקש להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל ענף נפגעי עבודה מיום 10.9.06 ולהורות על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי, הנוירוכירורגי והנוירולוגי.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בהחלטה ובתגובת המשיבה לבר"ע, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

הלכה היא שבית משפט של ערעור "יתערב רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור" (רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גוליבנסקי, 27.2.06) וכן כי "הבאת ראיות לסתור החלטה של וועדה רפואית תתאפשר רק במקרים נדירים" (ראו: רע"א 7955/99 שאול נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, 7.5.00).

המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ועם אותן נסיבות יוצאות דופן.

החלטת ערכאה קמא מיישמת את אמות המידה שנקבעו בפסיקה האם להתיר הבאת ראיות לסתור, ואין לגלות בה טעות בחוק.

ביהמ"ש קמא סבר שהבירור הרפואי של וועדת המל"ל היה מלא, שהוועדה בדקה את כף יד שמאל של המבקש בהתאם לתלונותיו, ושאין בתיעוד הרפואי שצורף כדי להעיד על החמרה אשר מקורה בתאונה נושא התובענה שחלה במצבו לאחר קביעת נכותו.

בית משפט קמא הגיע למסקנה זו שהיא מסקנה עובדתית, ואין ערכאת הערעור צריכה להתערב בשלב זה בקביעה עובדתית כזו. בפרט כאשר הקביעה מבוססת לכאורה בראיות שהוצגו בפני בית משפט ובמסמכים שצורפו לבר"ע מהם עולה על פניו שהחלטת הוועדה התקבלה לאחר שהמבקש נבדק על ידי הוועדה, שהתייחסה לתלונותיו, ולאחר שעמד בפני הוועדה החומר הרפואי הרלוונטי.

כידוע במסגרת בקשה להביא ראיות לסתור בית המשפט אינו בוחן את הפן המקצועי-רפואי שבעבודת הוועדה גם לא את פרשנותה לפי שיקול דעתה המקצועי את החומר הרפואי הרלוונטי שעמד לפניה.

מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא נמצאו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות מתן היתר להבאת ראיות לסתור, היא מסקנה סבירה, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור.

ההחלטה מפורטת, מנומקת ותואמת את ההלכה הפסוקה בנושא זה ביחס לטענות המבקש.

ככל שלטענת המבקש בבר"ע יש במסמכי ניתוח שעבר בידו השמאלית לאחר מתן ההחלטה נושא הבר"ע כדי לתמוך בטענתו לפיה חלה החמרה במצבו כתוצאה מהתאונה באופן המצדיק הבאת ראיות לסתור - תקנתו היא לחזור ולפנות לערכאה קמא בנושא אם חל שינוי בנסיבות לאחר מתן החלטתה.

פסיקת הוצאות אינה מסוג ההחלטות לגביהן תינתן רשות ערעור לאור סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור).

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה במשורה בסך 1,500 ₪ (סכום הערבון אשר הופקד לפי החלטת כב' הרשמת).

הערבון שהופקד יחולט בהתאם על חשבון ההוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, 7 מרץ 2013 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: